נפתלי פרימור, שירתי

אושר בביצה

עצים ומיני שיחים
במים טובעים
המים על הארץ מולכים.

אל המים
עד הברכיים
משהו זז ליד כף רגלי.
אהבתי אותו מבלי לראותו.
אהבה נפש עזה
יש חבר לחיים
בביצה.

ענפים ושורשים נאחזים זה בזה
שוקקי חיים מכל צורה ומין
יצורים מתפתלים
יש הדומה לתולעת
לצפרדע, לצב
ולמה שביניהם.
הם בישנים
לא רגילים למבט.

פה הכרתי בכך, שחיי בעיר
הם התנסות בביצה
ללא מים,
בלי שותפים לחיים.
ברגע שאת הביצה עזבתי
פסק החיפוש אחר החבר.

18.2.10