נפתלי פרימור, שירתי

אין אחריי

יש בי דחף לחצות את יערות גשם
כמכונה המצוידת במנצ'טה.
אני חותך את הענפים הדוקרנים
סולל דרך מעבר.
אני יודע:
איש לא עבר לפניי.
אני אוהב לעבור דרך ביצה טובענית,
שאיש לא חצה לפניי.
כך גם כשאני גורר רגליים
בשלג הלבן האין-סופי.
איני הולך בעקבות איש.
מעיף מבט לאחור:
אין איש.
העקבות שאני מותיר
עוד רגע
ואינם.

15.5.2011