נפתלי פרימור, שירתי

אדם מחוץ לגוף

מפלאי הרפואה: זרע וביצית
נפגשים
במבחנה.
הוא כתולעת מתפתל
מתחנן וחודר.

היא גברת ממתינה
שזה יקרה.
לרגע התחברו והוא
לתוכה צלל
ונעלם.

מרגע זה יש מאין מתרחש,
אחד הופך לרבים
לא ניתן עוד לדעת
מי היה הראשון
ומי החל את המחול.
ואז הניחו במינוס
מינוס
הקור שאין קר ממנו
זמנו קפא.
הרצון לממש את עצמו פועם.
אביו ואימו שומעים את קולו
והוא -קולם
מבקשים
שייכנס לרחם אמו.
שיגדל וייוולד
שיהיה משורר, שיכתוב, שיעשה
שיהיה אדם נפלא
שיחמם את הלב.

28.1.2011