נפתלי פרימור, שירתי

אכל לשבת בגאולה

רחוב גאולה בירושלים
יום שישי.
דחוס מעל המידה, בעיית חניה,
אך הרצון גובר על כל שיקול.

אני בחנות מאכלים.
מזהה רגל קרושה,
לא מוצק לא מרק.
קוגל ירושלמי במספר טעמים:
קינמון מתוק, קינמון חריף.
דגים ממולאים
דגים מלוחים וכבושים
וסיר חמין בו הכול בפנים.

לחכי אין זה אוכל איכותי.
אינו משתווה בצבעוניות ובניחוח
למאכלי המזרח עשירי טעמים.
לא לבישול הצרפתי
הנראה כיצירה במוזיאון הלאומי.
וגם לא למטבח האיטלקי שכולו שירה.

מה לי פה?
עוקב במבטי אחר זה
שבמרוצה את דרכי חצה.
לבוש שחורים, חבוש שטריימל.
ממרחק הנמדד בצעדים
דמה לי להפליא,
בגללו אני פה.

27.5.2010