נפתלי פרימור, שירתי

בקברם

אשתי ואבי בקברם
עשר ועשרים שנה הם שם
האדמה היא
שאותם מכסה
נוגעת.
איני הולך אל קברם.
אך אני יודע שאותי הם מלווים.
בהסכמה
מאחלים. מחבקים.
נותנים נשיקה.
רק חבל שאני לא
אותם.

12.2.2011