בתשעה באב
בתשעה באב מדי שנה בשנה,
הארץ כואבת ובוכה.
גם בגן הריחני
ריח חרוך באפי עולה.
בשרו של אחי.
קולות השיר ככל שלשמח באים,
קולות האימה משמיעים.
בכי מר בכל צליל.
המבזקים והאורות,
נראים כאש המעכלת עד היסוד.
המזונות רעננים, אך ריח מעופש מעלים
ריח אחינו המתים.
שעה עברה ועוד שעה,
יום ולילה.
הגוף מבריא, מבקש חיים.
הוא רוצה בחג האביב
אני תוהה,
הייתכן
שפה אחד
צוהל ובוכה.
תשעה באב, 2010