נפתלי פרימור, שירתי

אני ואמנון ותמר

בעודי בערוגת
אמנון ותמר מטפל
מלטף, רוחץ, עלים מסדר,
מחליף ומנקה.
לא רק פרחים אני רואה.

לכל אחד מהם פנים:
פה, מצח, לחיים ועיניים.
כפני הילדים ואפילו פני בוגרים.
פנים עגולות, כולם מחייכים,
כדרקון קטנטן
שפעור פה וכך נותר.

אחד גדול מכולם,
שולי פרחיו כתומים
מרכזו סגול.
טוב לבו עולה.
מושיט את עצמו,
נותן.
אך העלעלים מקופלים ודבוקים
ללא סדר:
דורן.

אחריו הפנים בלבן ובלימון
בצהוב מחייכות.
מלכת הערוגה רוצה להיות.
פניה מטה מופנות,
ביישנית:
שני.

האחר כל כולו סגול ורק במרכז כתום.
פניו כשני פנסים גדולים של
מכונית מרוצים.
גבעולו נע לא הרף.
אין זו הרוח,
זה מתוכו:
עידו.

זה שפניו אליי מפנה,
קשר מחפש.
כתום כליל,
ללא כל תוספת.
כולו סקרנות וחיוך:
יהונתן.

האחרון בשורה
בצבעים של כולם התברך:
בסגול, בכתום, בצהוב ובלבן.
במקום שצבע אחד מסתיים
השני ממנו יוצא.
הפרח הקטן נפתח ב-18.4.2010:
ברק.

אני אליהם מחייך
הם אליי כל הזמן.
כמה הם טובים
חמשת עלעלי הפרחים.

21.4.2010