נפתלי פרימור, שירתי

אין מרפא

קיומו של העם על כתפיו.
ברגע זה יעקב לא פנה
לרומח ולקשת.
נותר לבדו.

עד בוא האור נאבק,
מכה ומוכה.
יש לזה מחיר,
ואנחנו משלמים.

מי נלחם בו בפניאל?
לא האלוהים וגם לא השרף.
יעקב בעצמו נאבק.
כך ישראל עד היום.

תחת הלוחצים והשונאים נותרנו.
האם זאת הרמייה הקדומה של עשיו?
האם זה הפצע שבירך, שמסרב להגליד,
והולך ומתפשט ומעמיק?
אין מרפא.

29.11.2010