נפתלי פרימור, שירתי

בשדה אבטיחים

צורות מעוגלות, ככדורים בשדה
צפופים
דומים אך לא זהים.
יש גדולים וכהים, נראים כהורים
וביניהם פזורים קטנים ובינוניים
הנראים ילדים.
אני מתהלך בזהירות,
לא לדרוך על גבעולים.

הקיץ בעיצומו.
על פני האדמה החמה והיבשה
נחים אבטיחים
את הבלתי ידוע
תמיד אוצרים בפנים.

החיבור בין האבטיח ובין האדמה
דק ורופף.
מפליא מניין המים אליו מגיעים
תוכנו האדום והמתוק
מרגש ומקסים.

בהתפעלות אני מביט.
אומר תודה
בפעם מי יודע כמה
לאימא אדמה.

13.8.2010