נפתלי פרימור, שירתי

בן כלאיים בירושלים

לרחמו אני בא
דלת הכניסה מובילה אל מערת הזמן:
מרק שעועית,
צלחת עמוסה אורז לבן
במרכזה עוגנת קציצת התענוגות
בים של רוטב אדום.
ובנוסף,
צלחת שטוחה של חומוס וחריף
כמו שהיה תמיד.
בעודי אוחז בפיתה,
שולח מבט מסוקרן
אל היושב מולי:
האם רעב קשה יום?
או כמוני בא להיזכר
במנת הנוסטלגיה של רחמו?
דרך החלון אני רואה את השכנה-
מסעדת השפים החדשה: מחנה יהודה
זאת הביאה קהל לא מוכר
התל אביבים של ירושלים והמרכז.
כאן הצלחת ברוחב האוקיאנוס
במרכזה היצירה:
חיטים דקים של פורטובלו
עוטפים יצור רב זרועות חלקלק
ומעליו רוטב כמהין נוטף,
ניתז.
ריחו של רחמו לא עובר את הסף
של מחנה יהודה.
הסועדים כלל אינם דומים.
האם הם אנשים ממין שונה?
האם דקת הגזרה של מסעדת מחנה יהודה
ורחב הגרם של רחמו
יכולים
ליצור בן כלאיים?
בירושלים.

30.9.2011