נפתלי פרימור, שירתי

שכיחה ואי זיכרון

אי זיכרון הוא מכוון
פועל יוצא של החלטתי.
אני קובעת
את מי אזכור ואת מי לא.
אני אומרת לעצמי:
זה שהיה אתי
אינו בזיכרוני,
נשטף כאילו לא היה.
זה עוזר לי
שומר על שפיותי,
אך יש שכשלתי:
מזכירים לי
שהייתי אתו,
אני עונה:
הוא לא היה.

8.10.2010