נפתלי פרימור, שירתי

שכינה בצחוק

חג חנוכה.
מדליקים את הנר החמישי.
שתי משפחות נפגשות.
מתנות כולם לכולם.

מאכלים מכל הסוגים.
הילדים בכל הגילים.
לבושים חגיגית.
השמחה בכל בגד, בכל צלחת.

כשהנרות דולקים, שמחים
על האלוהים
והוא מוחשי ממש
ונוכחותו משתרעת
בין הקהל ובין החנוכייה.

בת החמש עשרה קפצה בקול מתגלגל
כפי שרק גיל הזה יודע.
בן דודה בן גילה
הוא שצבט אותה מאחור.

צחוקה ותנועתה לא נעלמו מעיני הנוכחים.
זאת השכינה לה פיללו.

10.12.2010