ערב סיוט השירה
ערב סיום, פסטיבל ירושלים לשירה
תמוז תשע"א.
אל הבמה המוארת עולה משורר
מבאקה אל-גרבייה.
כמה פה יודעים ערבית? הוא שואל
אחד, בסדר.
שש דקות אני סופג מילים לא מובנות
צלילי מילותיו עלי נופלות
החשיכה בה אני שרוי לא נותנת מקלט
עוד חמש דקות שלמות.
אני חייב להימלט או להיכנע, להפסיק לספור דקות.
אין הוא עוצר
אין תרגום להירגע בו
עכשיו מילותיו הן מקלע
המכוון ישירות אלי
אני חשוף, פגיע
אני קם.
האם להוריד את חולצתי הלבנה?
אני צועק מעומק נפשי
זה לא הוגן אני מוחה
אני פגוע. משלחים בי סדרן מלא גוף
המאיים לגרור אותי החוצה אם אמשיך להתלונן.
אולי זה רק בראשי?
אולי המשורר מבאקה אל-גרבייה
דיבר על אהבת המשוררים
בלהט מתמשך
ברצף ובעוצמה
של משורר.