נפתלי פרימור, שירתי

צדי הכביש פורחים

עונת הגשמים כמעט ופסקה
ימי השמש גברו על
ימי העננה.
צהוב החרציות ואדום הפרגים
עולים באוויר.
אפי התמלא
בריח האוהבים.
אני נוסע
רוצה לעצור בכל רגע
אך את אינך.
מזה עשרים שנה
שאת מתה.

12.3.2011