נפתלי פרימור, שירתי

צלעות גמל במצרים

בכפר בפרברי קהיר.
בית בתוך בית.
מזה דורות בני המשפחה
מיומנים בלכידת נחשים.
בשביל זה שמעון רימון, לאה-אשתי ואני פה.
בכניסה לביתם,
פורסים גמל.

שני נערים, אוחזים בסכינים ארוכות
הזבובים זוכים ליחס טוב.
מקבלים אותנו בחיבוק
המבוכה הזאת מקסימה.

עוד רגע יבוא השכן המשכיל.
המתרגם.
אך לפני כן השולחן,
שאך במעט מהרצפה מורם,
הצלעות מהסינייה מעלים ריח הגמל.

ברור שאם נסרב, תפרוץ
כאן מלחמה.
אני מושיט ידיים,
אוחז בצלע נפילית.
אל פי.

המארחים עוקבים אחרי כל תנועה,
האם הישראלים נוגסים באנשים
או אוכלים גמלים כמותם?
אמרתי תודה ובקול רם ובעברית:
ברוך אתה ה' שהוציאנו מארץ מצרים.

28.5.2010