נפתלי פרימור, שירתי

לרגע כבנים האחרים

כותרתם של צבעונים אירוסים, כלניות
זוהרות,
להם הרי ירושלים וכעמקיה.
מששבעתי זרקורים
אל הזעתר-אזוב העתקתי מבטי.
באהבה חצבתי בגבעולה
ריח זעתר-אזוב עטף אותי
כענן שמשבח את אדמת הארץ הזאת
שנאחזת בי
שתמיד מפנה אלי
אצבע מאשימה.
זעתר-אזוב לא חרב,
בעזובות נאחז.
שריפה המאכלת שיבחה את ריחו
טעמו כבימי בית המקדש על הר הבית.
לרגע כבנים האחרים של הארץ הזאת
לרגע.

20.10.2012