נפתלי פרימור, שירתי

על שירתי

ביקשתי מהאות שתעשה בשבילי,
שתביאני למקום שבו טרם הייתי.
האות חיה
ונותנת חיים.

בשורה אחת אני מתקוטט עם האלוהים.
אומר לו דברים קשים ונוראים.
נתן לי לב
אך הוא חסר רגש.
אחכה לו שיתבגר.

בשורה אחרת האות
מצמיחה עלה,
מקבלת כנפיים,
צוללת לעומקים,
חוזרת אישה ופניה
פני
דולפין.

מדי פעם בפעם כתיבתי נעצרת.
מקבלת מספר, גם כותרת,
אך מילתי רצף.
חיים.

1.1.11