נפתלי פרימור, שירתי

לא נפרד

אני רואה.
החושים אומרים שהחיים בו פסקו.
את הגוף הזה לא תראה שוב.
אין במה לגעת.
לא עוד קרבה.

בתום האבל והצער, דבר מוזר,
במקום הפרידה
הקשר הולך ומתחזק.
השיחות נמשכות.
דו-שיח גם.

אני שומע את קולו.
מרגיש במגע של מי שאיננו עוד.
אלו אינם תעתועים או
שיגעון קליני.

זה לא הצל.
זה הוא עצמו.
אין להתכחש,
גם לא להכחיש.

בבקשה תראה,
תיגע.
אך הדמות מיד עולה
זאת ששמה באבן חרות.
מדברת. מחייכת.
אני ממנה מסרב
להיפרד.

15.10.2010