Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

אל רנדי מקנמרה

באולם הקר, נאספו כמאה אנשים.
זרים זה לזה, באו
התיישבנו.
ידענו, שהאשמה היא בנו.
קולו של המנחה נשמע כצפירה.
מר רנדי מקנמרה הודיע: "רכבת ההרים יצאה לדרכה זה עתה".
ובקולו המרגיע פלט לחלל:
"אל תיבהלו אם תתרסקו"

בעוד שאנו שולחים מבטים מבוהלים,
ובמצב זה רצינו להישאר כל החיים, מה?!
האנושות היא שחייבת שנפרץ דרך.

עברנו באחד נמחק.
האנשים עם אגו מנופח,
שהתפעלו מעצמם ומכול מעשיהם בעבר
הפכו למכונות,
שאינן אחראיות לגורלן.
חיינו בלי משמעות.

רגע לפני שהרכבת התרסקה
הנס קרה: עברנו טרספורמציה!
נעשינו לאנשים של עצמה והעתיד בידינו.

ועל כל אלה, תודתנו לך רנדי מקנמרה.
על שידעת להוציא אותנו מהארץ הקשה
ולהוביל אל הארץ היפה.

29.7.2006