נפתלי פרימור, שירתי

לנשק את הלא מזוהה

מי רוצה לבוא?
רק בלי שאלות
בלי אני לא יכול/ה.
אנחנו יוצאים
נעשה את זה לראשונה בחיים.

ננשק את הלא מזוהה.
צריך תעוזה, דף וכלי-כתיבה.
שירה כותבים בבית-השימוש.
איזה בזבוז, איזו בושה
חסרת רגישות
להשתמש במקום זה רק
לצרכים היום-יומיים,
להיפטר מפסולת החיים.

נייעד את המקום לכתיבת השיר.
את פותחת את המכסה,
האגם הקסום לעינינו מתגלה.
חופיו לבנים, סימטרי, מושלם להפליא.
כגן שבעדן, נהר הוא המפזר את מימיו.
שנינו מביטים לעומקו.

רואים דבר מה
לא מזוהה.
הזהו דולפין המאיר לנו פנים?
זה יכול להיות הכול
זה יכול להיות חרא.
זה יכול להיות יצור שטרם נראה.

מה את אומרת?
את זה את מנשקת?
אני סוגר את המכסה.

7.2.2010