נפתלי פרימור, שירתי

לפתוח את הדלת ולסגרה

בכל בקר אני פותח הדלת.
אני מתפעל שהחוץ מוסיף ומתקיים.
שלא נפרץ, לא נגנב.
שלא נכבש.
אני מוצא סיבות לחצות את המפתן.
שם בחוץ האוויר בריא
עשיר בחמצן, הכרחי.
הגינה והעצים ירוקים יותר
מבעד לחלון שאינו נקי.
שם האנשים מחכים להגיד שלום.
אך זה מתגלה כלא נכון.
מכונס אל עצמי אני חוזר
ופותח בסדרת טענות
למה לא לצאת,
עד בוא המחר.

12.2.2011