Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

החיזור

בעל מפעל המכונות ובנו עמדו בפתח המפעל.
הצעיר, מבטו עוקב אחר צעירה,
עטויה מעיל.
היא חמקה
את מלוא פניה לא ראה
אך בלש אחריה.
את כרטיס העובד שלה
שלה.
יודע את שמה: זוהרה.
תחילה ניסה לגרש מחשבותיו.
את אשר עשה-לא אהב.
אך השינה נדדה מעיניו.
בירר מניין באה.
למחרת, בטרם תזרח השמש,
עלה לרכבת עד לתחנה "שלה",
חצה את המסילה, עמד ברציף.
הבחין בה עולה.
התיישב במקום שיוכל לראותה.
לבו מנתר אך לא החליף מילה.
כך המשיך בימים,
השתכנע שזוהרה היא אשת חלומותיו.
נקט יזמה, התיישב לצדה.
היא עם אוזניות, בדבר לא מבחינה.
"תקשיבי לשלי", אליה פנה.
החליפו חוטים. גם מבט.
היא לא ידע שהזרע נבט.
המתין לה בשער.

10.12.2010