נפתלי פרימור, שירתי

כיבוש הדף

אני נושם בכבדות
מרחיב הריאות, החזה נמתח.
ראשי המוטה משנה את זווית המבט
גבי מתקמר.

כמראהו של שור הבר טרם
פתח בדהירה.
בטרם קרניו נגחו במטרה.
שאלת הכדאיות אינה עולה.

מולי דף נייר לבן, שטוח וחלק.
אין דרך שאליו מובילה
מדרון חלקלק.
מאיים.

אני אפוף חששות,
האם אפול?
מסלק כל מחשבה מטרידה
לא מזון, לא משפחה.

אני מולה,
רק אני והמטרה.
מבטי קפוא. "נעול" עליה.
נחוש לשנות את יעדו של הדף
לנצח.

אני יודע, המילה הראשונה
היא שתקבע
לכישלון או להצלחה.
באבחה מסיר את הנדן
מביט בקצה החד, המבריק
כחנית, כחץ העומד להישלח.

הדיו לשיר הופך.
והדף:
לעדר איילים
לסערת ברקים
לעלים מרשרשים
לריח האוהבים
לחיים.

העט נוגע,
עוד רגע את זעמו ישפוך.
אני בנקודת האל-חזור.
האצבעות בטירוף נעות,
הדף הולך ומתמלא.
לא ישוב לקדמותו
יש!

3.9.10