בבוקר אני מתרחק מירושלים
וחוזר בשעות אחרי הצהרים
בשעה מוקדמת מצֵבות השַיש בגבעת שאול
מביטות בגבי
אני מהן והלאה מסתכל בראי
הר המנוחות כבר אינו נראה
אך הן ממשיכות להצביע עלי
עד שער-הגיא
מכאן אני מרגיש את גלי הים הקרבים
חופשי ממבטיהם הדוקרנים
של מתֵי ירושלים
והם בחיבה מקבלים את פני
אני חוצה בשנית את שער-הגיא
ירושלמים יודעים להצטמצם
נעשה לך מקום
חזור אלינו
האדמה בהר המנוחות געשה לרגע
המצבות התקרבו
הפנו לי מקום
אני איתכן.