Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

אסלח לאדם

האדם הוא שיציל
את אלו שעל סף ההכחדה.
שבמעשה נס יקים לתחייה
את עצמותיהם היבשות והמאובנות
של אלו שעמוק באדמה קבורים.

האדם הוא שבנה משרפות אדם,
להפכם לדשן.
הוא הרוצח הסדרתי, אונס הילדים,
הפורץ לבתים, הגונב מתיקים, עושק הזקנים,
רודף השלמונים, והמזהם עד קרקעית הים.

האדם תפארת החשיבה והמדע
מרפא החולים,
פוקח עיני עיוורים,
מניע קטועי איברים,
נותן שמע לחירשים,
משביע את הרעבים.

האדם בשנאתו השמיד עמים,
שרף בתי תפילה
והרעיב עד מוות.

האדם הוא שישיב לחיים.
הוא תקוותה של אימא אדמה,
של השמש,
של שביל החלב,
של בורא העולם.

הוא האדם שאת
בית המקדש
שעל הר הבית,
הפך לאפר
וערבבו בזבל וכתשו לאבק דק
והשאירו כואב ומדמם.
ואחרי אלפיים שנות יש האומר:
ישראל לא היה פה!

האדם היוצר, השר, הכותב,
הבונה, האוהב, החולם והמגשים,
המפיח במת חיים-
לך אני סולח.

27.6.2010