נפתלי פרימור, שירתי

אשליית אירלנד

מוזר ובלתי מוסבר,
אדם חופשי ככל שיהיה,
יש בו דחף להשתחרר.
לעבור.

אי.
אי בודד הוא הנחשק ביותר.
שם אין שגרת היום.
שמעתי שאירלנד היא "הארץ הזאת":
חופה המערבי, שם הצוקים מגבוה
בגלי הים מביטים.
לחובבי הדיג, כמוני,
שם הדגים במים שוחים.

כן, גם נשים.
בדבלין, יושבות בצד התעלה
לפאונד האנגלי מסרבות,
אך "כן" לצרורות.

המוזיקה האירית.
אחרי כוסות הוויסקי
וקנקן מלא של בירה כהה,
צליל מקומי נשמע.

בארץ הגבעות הירוקות,
תפוחי האדמה
מרדו ואת האירים
גירשו לצד האחר של הים.

באירלנד סכסוכי דת מתמשכים,
גבו מחירם בפצועים ובהרוגים.
מאבק אלים נועד לקבוע
מי ישלוט בארץ בה
הטרשים מעמיקים בבוץ.

משורר לאומי, פטריק קאוואנה,
אהב את ארצו הענייה והנידחת.
גבעות הבוץ השחור, שבפרוורי הכפר
רק בחשכה הייתה בהם מידת חן נסבלת.
פטריק המשורר ראה בה מרום ההרים
השוברים כל שיא.
אמרתי לעצמי:
הרי אני באי תמיד.

2.6.2010