נפתלי פרימור, שירתי

בואי
אני תחת עץ הדובדבן
מעלי רוחות של כוכבים אדומים
כשפתיך עגולים ובשלים
איך ידעו שכך נאהב אותם
ואת עצמנו
די לי להושיט יד
אך אין לי עוד
ידי בתוכך ומעלי כוכבים
באדום.