נפתלי פרימור, שירתי

לא מתקרבת לשומר

מחר ענת תתחיל כיתה א'.
המחשבות לא נתנו לי מנוח
עוד לילה בלי שינה.
לענת ולי קניתי נעליים חדשות
אדומות
התלבשנו כמו לחג
בבוקר זה, ענת ואני הרבינו לצחוק
מין שמחה המעידה על שדבר חשוב
עומד לקרות.
ירדנו מאוטובוס
החיוך מעל פניי נמחק
ענת מיד חשה
ואחזה בידי כאילו הבלתי נראה
מפריד אותנו
מראהו של השומר העמיד אותי דום
פסקתי לנשום.
עזבתי את ידה של ענת
ואחזתי בבטני בחזקה
נבהלתי מהכאב
בלי לנשום אמרתי:
תמשיכי לבדך.

9.3.2013