באתי מירושלים
1.
הדלת נפתחה. היא אמרה: "בוא"
איש גבוה, פניו מוארכות, על הלחי הימנית גלד עמוק
מול צ'יף שבט ההופי חלומי מתגשם.
"מירושלים חציתי את המים הגדולים,
לא בא לקחת דבר
רק לעזור לאחי להחיות את "ריקוד הנחש"
הגלד העמיק במקצת:
"ריקוד הנחש פסק מזמן
סבי השתתף בו כילד קטן
אך היום לא נותרו כהנים שמכירים את התפילה
מחר עם שחר, נציין את יום הטקס"
"יש לי כמה נחשים במכונית, שאספתי בדרך"
התפרצתי לדבריו
"בלי נחשים" הוא פסק
"לפני שנה ילד הוכש ומת"
דמעה מתגלגלת לאורכו של הגלד
דמעותינו רוקדות.
2.
עם אור ראשון,
הצ'יף מגג הבית פונה אל החמה:
"ביום זה האבות הקדומים קיימו את ריקוד הנחש"
עיני מתמקדות בקרני האור.
3.
ויקרבו הכהנים
בפיהם נחשים
לפני הכהן הגדול
וירדו אל הkiva הוא חדר האדמה
וימשחו הנערים בצבעים כהים ויסללו דרכם
מטפסים בסולם, מרפרפים על שלבים
פונים אל המדבר
הפוגש בנחש מכשכש גם הוא, מברך אך נזהר
מפזר עליו קמח תירס מבורך, מנפנף בנוצות עיט
ומכניסו לכד ואל הkiva
הכוהן הגדול רוחצו בחול צחור.
במרכז הכפר מציבים,kisi
סוכת קודש-הקודשים מענפים טריים
ללחשי הכהן הגדול
עולים הכהנים מהkiva בשורה
שקועים בתפילה
ארבע פעמים סובבים את הרחבה
בשתי שורות נעמדים, אחת מול שנייה
לסת צבועה בלבן, פנים בשחור
גופם חום-אדום מנוקד באבני טורקיז
לאורכו פס עקלקל לבן
כברק המכה באדמה.
בחגורת החלציים קשורה פרוות שועלים
אפורים ואדומים
זנבותיהם משפשפים את האדמה
4.
על פי האות השורות מתחלקות לזוגות זוגות
בלחש התפילה ישלח הכהן הגדול את הנחש המרשרש
אל בן-הזוג הקדמי שתופסו בידיו ובפיו
המאסף אוחז חברו
ובידו השנייה מנופף בנוצות עיט
שר תפילה.
5.
מדבר צוקים צבעוני
הכוהנים על גווניהם הבוהקים
קישוטיהם ונחשים בפיהם ובידיהם
כלקוחים ממחוזות של עולם בלתי אפשרי.
בפתח הkisi מאותת הכהן הגדול לסיום
כל זוג מוסר לו את הנחשים
המשתתפים מותשים
עיניהם פעורות לרווחה אך אינם מבחינים בדבר
הכוהן הגדול מעמידם בשורה
משבח נחישותם.
את הנחשים אל המדבר משלחים
תחת סלעים ובסדקים, הם נעלמים
שליחי בורא האדמה יצאו לדרכם, המסר עובר:
"ההופי בדרך האבות".
רוח קמה, עננים מתקבצים, הברקים מכים
רעמים מודיעים: ההופי מתוגמלים בגשם ובחיים.
אני מסיר מבט מקרני האור
והצ'יף עומד על הגג וממלמל לעצמו.
30.10.13