נפתלי פרימור, שירתי

באין נתיבות

את יודעת יקרה שלי,
שכל מעשיי
רק למעני
איני קד לאף אחד
איני קם לזקן
אני כבר לא פרייר.
לא נותן ולא חייב
לא מסים לוועד הבית
ולא מזונות לגרושתי
לא.
מאסתי בהעמדת הפנים
של יפי הנפש
אהבתם יוצאת
אל דב השלג
ואילו אותי אינם רואים ממטר
דמי רותח
וממיס את הקרח
עד הקוטב הצפוני.
על כן
כל אחד לדרכו ילך
אך לא נותרו נתיבות
אלא התהום.
אותך יקרה שלי
אקח אליי ואתי.

2.7.2014