נפתלי פרימור, שירתי

בעיני עצמם

אתך
מסתכל לך עמוק בעיניים
עובר חוויה של טיפת הטל
שמתכנסת בפרח הסחלב.
חושש להושיט יד
המגע יעשה אותנו
רעבים לסיפוק הרגעי.
בוחר להחליף אתך מילים
המילה פורצת את מחסום העור,
מתמוססת במחזור הדם,
ממלאה את הגוף
טוב לי לנשום את האוויר
שיצא ממך זה עתה.
שנינו באותו הראש
למרות שמעט מאוד היינו יחד.
השעות חולפות
פג הזמן.
אני מחזיר את המפתח לפקידת הקבלה.
יצאנו.
מיד נשטפים בתוך ההמון,
כעוברים ושבים בעני עצמנו.

13.4.2016