נפתלי פרימור, שירתי

נגד יוצרי

למה לא פסק בכייך
על השואה הזאת?!
במתים אתה מכה בי
ובפני קהלי אתה מטיל דופי בדרכיי.
אך לא שמעתיך: כי מודה את
על החיים שנתתיך.
בנשימתך הראשונה,
באחרונה אתה שומר לי טינה.
וכי לו חיו כולם פה לפניך
האם הייתה מכיר בי?
באושוויץ,
פעמים נגעת בפסי הרכבות
לוודא שהחומר קיים,
נשמת עמוק אוויר המשרפות
לאסוף אפר המתים
כחומר להציגו
במשפט נגדי.
אך ברוחי כשלת,
כי אין בך אמונה שאני יוצרך.
ואני:
זעקתו של ילד קטן: "מאמא"
כחומר מוצק מונח
מלפניך.

5.10.2014