נפתלי פרימור, שירתי

לבדו בתום השריפה

יערות הכרמל נחים בעיצבונם.
עץ חרוב זקן רחב
לבדו עומד זקוף, מביט
בסלע הגיר הלבן
שהשחיר.
פסקו חיי היער ומי שמיהרו להצילו
44 אבדו אתו
אלו לחמו באש לשמר את הארץ לקבלה
כי בקשו לחגוג את חג האילנות
הקרב ובא
להעניק אהבה.
שמחתי שהשמים חזרו
מעל האדמה המפויחת משחור.
היחיה ירוק בימו של שחור?
אין עונות
כי שחור חולף על פני שחור.
אני המחיה אמר החרוב
ומוריק את עמק הבכא משחור.

19.8.2016