Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

זקנה וטריות

אבא יושב-מושב
מבטו אינו אליי, לא פה
ואיני יודע לאן.
החיבוק שלי אינו משנה את דרכו.
ברגע של אמת, אבא שואל: "מה יהיה?"
אני עונה:
"הלחמנייה טרייה, רק לפני רגע נאפתה"
מעלה ריח של טריות,
מכוסה בקרום של פריכות.
זה הזמן להתחבר לחיים הפשוטים
כפי שאבא הכיר בילדותו
על נהר הוורטה בפולין,
לחם ותו לא.
זקנה וטריות לא נפגשים.
תטעם אני מעודד,
אבא מזיז את ידי,
זה בשבילך.

22.8.2016