נפתלי פרימור, שירתי

סוף היגיון המציאות

איני רוצה לדעת על הגרעין של איראן,
שמעזה חופרים לכוון תל-אביב,
שלחיזבאללה מאה אלף טילים,
שרודפים אחריי עם סכין,
שאני חולה, וכשאתרפא- אחלה שנית,
שהאסלאם דת השהיד,
שהשלום לא יבוא, אפילו שהוא חמש דקות מפה
שהעולם שייך לרוצחים
שאיש אינו מחכה לשיריי
שהפערים מועילים לצדק חברתי
שהדרך לשרוד- היא ללדת עוד
שהחירות פירושה לעשות רע
את זה אני יודע.
כי אין במציאות רינה
והאשליה תזמר שירה.

2.2.2016