נפתלי פרימור, שירתי

חצי מלאה / חצי ריקה

"מה אתה יודע על החיים?"
שאל היודע.
"שהם זורמים," ענה היכול, "ויש בהם עצמה רבה"
שאל היודע: "כמה מהם מקבלים וכמה לוקחים?"
"מלא לעצמך, מלא ככל שתוכל", אמר היכול
היודע הושיט את ידו שכוס בה אחוזה
והניחה תחת זרם המים הנשפכים בחוזקה.
ובמהירות הוציאה.
היודע והיכול הביטו בה.
אמר היודע:
"עודפי המים רוקנו את הכוס".
"אני יכול למושכה מהר בטרם תתרוקן"
אמר היכול.
ככל שניסה, הכוס סירבה להתמלא.

חיינו מרכבים מלאות וריקות .
זה את זה משלימות.
יש שהמלא והריק
רוצים לתפוס את מקומו של האחר.
האוויר שמעל למים למערבולת חזקה הפך.
ובעצמה עמוק לתוך המים קדח,
עד שלא יכלו להיוותר במקומם:
ביעף התרוממו, ובעלותם את האוויר כבשו,
לרגע נראה שידם על העליונה ואת כל השטח קנו לעצמם.
אך מיד באשד אדיר ירדו, ובאוויר שוב התנגשו,
האוויר נמלט אל על והמים מטה פנו.

כשכוחותיהם נטשו ורוגע בכול השתרר,
הכוס נותרה מלאה וגם ריקה.
החצי המלא והחצי הריק,
הם בכל אחד.
מאבקם של היודע והיכול
לא ייתם.

21.11.2009