נפתלי פרימור, שירתי

אני עוצר

הייתי יפה להפליא
בגן הילדים.
כולם חייכו אליי
ואני אליהם בעיניי החומות
שמעליהן תלתלי זהב.

לאוזניי התגנבה לחישה:
"יהיה יחיד במינו"
זה אני.
הגן מלא ילדים,
יש כמוני, יש דומים לי,
יש אחרים.

כתה א'. בית הספר מלא ילדים.
שער בהיר, שער שחור, שער קצר, שער ארוך,
המונים בשכבות.
יש מחוברים, יש מנותקים, יש מעשנים ויש שותים.
המונים.

השער שלי השחיר.
גיוס חובה, אני חייב, לא מחויב.
בבקו"ם, נקלטים המונים,
אוטובוסים נכנסים ויוצאים
המיון אינו מוריד מספרים
בכל קטגוריה יש רבים
המספרים אינם נגמרים
כולם רצים.

אני עוצר.

2.9.2016