נפתלי פרימור, שירתי

העיניים יישארו

במקום לא צפוי,
התקרבת אליי: "אני טלי.
היינו יחד לפני 50 שנה, בערך".
כיוונתי אלייך מבט,
עינייך נותרו כפי שזכרתי.

"לראותך בשנית היא המשימה האחרונה שלי"
התחבקנו.
ידענו שזכינו בבלתי אפשרי.
לא שאלתי: מה נשמע?
הדרכים שבינינו התמלאו רוח.
מחר את חוזרת לאמריקה.
את שונה עכשיו.
רק העיניים בלבלו אותי לרגע.

תמשיכי לשקוע עד לתהום הנשייה,
שם תחליפי צורה
תהיי לדבר אחר.
תעברי מחזור
לדג. לצדף פנינים.
רק העיניים יישארו
כפי תמיד שהיו.

1.7.2016