נפתלי פרימור, שירתי

בכעס גאוותה

אני אישה.

אתה חזק ממני במכפלה.
עצמות עבות עטופות שרירים.
נחבאתי בגופך,
הייתי חייבת למצוא מסתור.

אך המקלט הפך למרתף עינויים.
עליי להימלט.
למצוא מחסה לי ולילדים.
אני נמנעת מלהגיד: לילדיך.

אתה סורר נפשי
שמך השניא עליי כל צליל קרוב,
מראך השניא את עצמי עליי,
אני משכיחה כל זיכרון.

נשבעתי שילדיי לא נולדו מזרעך
אני מוכנה לעשות בדיקה.
שתוכיח שנותרתי בתולה.
מעולם לא קיבלתי אותך,
זה היה תמיד כנגד רצוני.
אך יש בי כוח ללדת מילים.

5.7.2016