נפתלי פרימור, שירתי

מַר מָתוֹק

לָךְ פִּלַּלְנוּ
בִּשְׁבִילֵךְ חָצִינוּ יַמּוֹת.
לְמַעֲנֵךְ נָפַלְנוּ
אַתְּ, אֶרֶץ הָאָבוֹת.
מַעֲמַקַּיִךְ חֶמְלָה וְהָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם.
יֵשׁ בְּךָ מֵעַל
מִמָּה שֶׁעֵינֵינוּ רוֹאוֹת.
אַךְ לָמָּה זֶה תַּאֲכִילִינִי שָׁקֵד מַר?
הַאִם בְּאַחִים אֵינִי רוֹאֶה אֶת אַחַי?
הַשְּׁקֵדִיָּה אֵינָהּ מָרָה בִּפְרָחֶיהָ.
מָרוּתָהּ אֵינָהּ נִכֶּרֶת בְּעָלֶיהָ,
אַף לֹא עַל פִּי הַגֶּזַע.
עַל כֵּן לֹא תַּפְלֶה בֵּין אַחֶיךָ
הַכֵּהֶה מֵאֶתְיוֹפְּיָה וְהַבָּהִיר מֵרוּסְיָה.
בְּט"וּ בִּשְׁבָט יֻמְתַּק הַשָּׁקֵד הַמַּר.
כּוֹס יַיִן אָדֹם וּפֵרוֹתֶיהָ שֶׁל הָאָרֶץ
תַּגִּישׁ לְאַחֶיךָ כֻּלָּם.
שִׂנְאַת חִנָּם, זֹאת הַדִּמְעָה הַנּוֹדֶדֶת
וַעֲדַיִן
אֶל הַר-הַבַּיִת.

24.1.2017