נפתלי פרימור, שירתי

סופר וחתול בהרצאה

יללה צורמת שלא במקומה
נשמעת בקצה המרוחק של אולם ההרצאה.
קורס ספרות עברית באוניברסיטת באר-שבע.
עמוס עוז מדבר על היחסים שבין הכותב לרחוב.

עמוס:
"הכתיבה מחזירה אותי לתקופה של ילד חוץ בקיבוץ".
לחוסר השייכות.
האם זה רלוונטי להיום?
עמוס הוא המציצן המתמיד,
משוטט, רואה רגעי אהבה ושבר.
אלו שמידעים אותו על מצב אנוש,
מאמתים את דרכו.

היללה קוטעת, מטה מבטים
מהסופר לזר.
באנושיותו של החתול יש מקום ליללה,
לקולו המהדהד של המואזין,
לסבלם של המים המזדהמים.
האמן קשוב לשירה העולה מכל חי.
אדם או חתול לבן מוכתם בשחור
אני אתך.

02.12.2016