נפתלי פרימור, שירתי

רשמי מסע

את המסע הזה אני בוחר באפליקציה.
אני ממלא את שמה של מי שהייתה זוגתי עשרים שנה.
הזמן שחלף אינו רלוונטי.
שנינו צעירים, מלאים ב"אנחנו יכולים".

לא נדרש דרכון לחצות את הגוף ולחזור ולחצותו שוב.
אך ככל שאני מתקרב,
את מתרחקת.
מעדיפה עד כאן, "אולי בפעם אחרת".

האם מעדתי על פי התהום
מתקשה להבחין בין ראלי לחלום?
אומרת לי: "בחרת בחלום,
לאפליקציה זמן מוגבל. תתחיל עכשיו!"

אני נכנס לקרון
תמונות של שנינו סביב לחלון.
כמה שאת יפה, אני מושיט יד,
ואת עוברת קרון.

"תחילה עליך לבחור את כיוון הנסיעה!"
אני לא יכול,
נמחקו לי הרצונות.
אחשוב מחדש.
אולי יש חלום אחר?
חריקה
הקרון עצר.

17.11.2016