נפתלי פרימור, שירתי

זוגיות בגיל 17

בני 17 בערך
מבט מקוטע
הביאם ליחד. הם זוג.
אין מעבר.

רגע של זוגיות לא נמדד
בזמן של שאר האדם,
השעון נעצר מדי פעם.
הוא אוחז בגיטרה. היא
פורטת בקולה.

נשענים זה על אהבתו של זה.
אדם וחווה מתממשים,
הקולות מלמעלה אינם פוסקים,
הם מתעלמים.

אך למציאות יש כנפיים.
הם מבקשים למצוא דרך,
שכחו את דרכם.
אין להם דבר משלהם
מלבד עצמם.

1.9.2016