נפתלי פרימור, שירתי

עקבות בחיתול

בעודי מקפלת את החיתול המשומש,
בתנועה מטלית משהו
ועוד רגע לשקית,
נשמע: "עצרי!"

אני מופתעת
הוא ניגש
מביט בי ובחיתול.
"תראי זה הוא התינוק.
יש ממנו בקיפול.
ריחו המורכב,
יש ממנו לבן וחלקו כאדמה על גווניה".

אני שואף אוויר. שאיפה עמוקה
שומע את בכיו
רגע שקרא לאכול
במקום שהחיתול לחוץ-
התינוק ניסה לזוז.
קורותיו בחיתול.

1.8.2016