נפתלי פרימור, שירתי

אל תעלה את ההר הזה

בלתי מתפשרים הם אנשי ירושלים.
מכל פלג ודת.
בהר-הבית ובאל-אקצה
הקשים שבהם מצאו מפלט.

מסגד אל-אקצה בסכנה!
הר-הבית גם.
עוזבים זוטות, נעשים אחים
כשבט אחד אל מול הכופרים.

בהר, הדם מקדים לרתוח.
העיניים ננעצות, מחפשות מטרה לאגרוף
השפתיים משסעות
זעקת הכאב מחפה על חרפת הספק.
הגרון מעלה פסוקים קדומים
ברגע זה אנשי ההר
בולעים אבנים.

אך מששקטה הרוח,
מעלים חיוך,
במה לעזור לך? שואלים.
ביתי הוא ביתך
אנא התכבד,
אך אל ההר הזה אל תעלה.

16.6.2017