נפתלי פרימור, שירתי

ירושלים בשעריה

כשאני עובר את שער יפו
אני עובר טרנספורמציה.
חמישים שנות לא מספקות
תשובה.

אני חוגג את מועקת הכאב.
ככל שחדרתי אל תוכה
אני שולח מבט לאחור
האם לא ננעל השער?
האם יש דרך לחזור?

השמש מכה בעיר העתיקה.
מבטים חסרי הרחם מלווים אותי
בסמטה הריקה.
הקולות הופכים לאור
גם בחשכה.

עייפתי.
במכולת קניתי לי גלידה
לוודא שנותר בי רצון פשוט
כמו זה שהיה בי
בטרם עברתי בשער.

16.6.2017