נפתלי פרימור, שירתי

לבי בהר אדוניי

הר-הבית
עליו מסגד
המוני מתפללים
מוסלמים.

אין בי איבה
לשפתם או לדרכם.
לפניי בית-המקדש
לבו חי
הוא פה.
ישראל רב נועץ בו מבט נפעם
ממלמל פסוקי תהילים.

בכל אבן אני נוגע,
גרגיר אבק דק
נספג בנקב.
הוא פונה אליי: "אני ממתין לך
מאז שהבית חרב".

אני עוצם עיניים זולגות.
האסלאם, כובש מחצית העולם,
אומר לי שאני כובש זר כאן,
שירושלים לא לי היא.
מי שפניהם לכעבה,
אינם עוצרים בעדי.

אני בהר אדוניי.
לאהבה לבנה
לשלמות האדם
לשלום.

25.5.2017