נפתלי פרימור, שירתי

בוחר לא בוחר

השיפוט שלי חלה.
הרי הייתי מודע לחשיבות הבחירה.
אני אומר לעצמי:
אל תמתין, חווה את החיים.

אני שטוף גלי זיעה
גם את רטובה
כל כולי נקבובית אחת גדולה
מפל.

אני נכנע למבנה הגוף
הרצון להשלים גובר שוב.
אני שומע את קולותיהם של הקדומים:
"עשה, עשה", הם צועקים.

מיד מופיע ההיגיון שלאחר המעש,
מגלה מה שהיה כה ברור:
אין בינינו ולא כלום.

עד כמה שהיינו קרובים אז,
עכשיו כל מרחק אין בו די.
אני שומע את גיחוכם של חומרי הגוף
ההורמונים המנצחים
חוגגים שוב.

1.6.2017