נפתלי פרימור, שירתי

ממאבקי ירושלים

העיר הזאת מתחרדת.
היא אבודה לחילונים.
בשכונות חרדיות אסור לנסוע בשבתות ובחגים.
גם בימי חול אני לא אתם.
עבורי השבת היא בנסיעה, רק כך אני חופשי.
החילונים עוזבים,
נוטשים את העיר.

אני חצוי, הרי לחרדים הזכות למגורים.
ילדיהם המרובים מבטיחים עוני לדורות הבאים.
את עצמם הם מחנכים.
מסרבים לשעורי אנגלית ומדעים.

סוגרים עליי מכל הצדדים,
בין קריית מנחם לבית וגן.
אני מרגיש מאוים.
איך נחיה בירושלים שרובה לערבים ולחרדים?
האם תישאר אהובה עליי?
האם הרוב החרדי יכבד זכותי
לבחור במציאות שאין בה אלוהים?
החשש שלי גובר,
האי נחת כבר פה.

1.7.2017