נפתלי פרימור, שירתי

החולם מבית צפאפא

סמטאות בית צפאפא הן על המסלול שלי,
אני עובר פה בדרכי,
א לענבר המתגוררת בצור הדסה.
אני קונה פה,
גם המוסך שלי כאן.
אחמד, איש ישר ואמין.
אז מה? אני שואל אותו,
האם הציפורים בבית צפאפא שרות אחרת
מאלו שבצד היהודי של העיר?

ישראל כאן 50 שנה, איך זה נראה לך?
אחמד מפסיק אותי ואומר:
"הטורקים היו פה יותר
גם הצלבנים.
אין מספר שיבטיח את מה שיהיה.
רק האלוהים יודע,
אינשאללה".

בבית צפאפא אין עניים,
יש קופת חולים ויש ביטוח לאומי,
"הבת שלי לומדת בלונדון, הבן שלי באוניברסיטה העברית.
יש לי אוטו חדש ובית דו-קומתי
אני חופשי ולא חסר לי דבר.
אני מקבל את הדמוקרטיה שישראל מחלקת חינם.
אני מקבל את העבודה שבאה אליי ממך.
רק אותך אני לא מקבל.
ישראל מונעת ממני לחלום.
ואני אוהב חלומות".

4.7.2017